הרבה אנשים שואלים אותי על הגירה לאיסלנד ובכלל איך החיים באיסלנד. אז אחרי כמעט חמש שנים על האי הכנתי מן סיכום של שלושת השלבים הדרושים לכל זר על מנת להתשלב באוכלוסייה המקומית.

הדברים מן הסתם נכונים במידה כזו או אחרת לכל מהגר חדש אולי בכל מדינה זרה, אך באיסלנד בשל מיעוט הזרים והבידוד הגיאוגרפי הדברים מקבלים משנה תוקף. לאורך השנים, פגשתי זרים מרחבי העולם שחיים כאן פרקי זמן שונים, תמיד הוקסמתי מהטרנספורמציה שאנשים עוברים כאשר הם מנסים להתסגל לחיים במקום הזה. עם הזמן, שמתי לב שניתן לחלק את תהליך ההתאסלנדות לשלושה שלבים שונים שזרים עוברים מהרגע שהם מגיעים ומחליטים להשאר. 

1. שלב הפליאה.

רק הגעת, ואתה לא מאמין שיש לך את  כל הארץ הזו לתמיד ובלי הגבלה. אנשים מגיעים לכאן רק לחופשות קצרות ורוצים עוד ועוד ועכשיו כל האי הזה עומד לרשותך. אתה מדמיין את עצמך מבקר בלגונה הכחולה כל שבועיים, לובש סוודר איסלנדי מסורתי ומתחיל לכרסם דגים מיובשים ולשתות בירה וייקיניג כמו כל איסלנדי מצוי. עכשיו, לצאת לטיולים במרחבי הארץ המדהימה הזו יהיה דבר שבשיגרה. המקומיים, ברגע שהם רואים כמה שאתה אוהב את הארץ הזו מקבלים אותך בברכה והופכים אותך לאחד משלהם. בתוך שבוע יש לך גדוד חברים ערוך ומוכן לפקודתך. אתה כבר מחכה לשלוח תמונות לכל החברים בארץ זבת חלב ודבש להראות להם איך הסתדרת ואין להם מושג מהם מפסידים. כשאתה מספר להם שאין באיסלנד יתושים והם לא שמעו על החמאס הם לא מאמינים…תוך חודשיים אתה כבר כל כך איסלנדי שאתה נמנע מזרים פה כאילו הם לשלשלת שחפים על הרציף. בתוך תוכך אתה הרי כבר יודע, אין על איסלנד.

ציטוט של איסלנדי מתחיל: "לא, ברצינות, כריש רקוב…טעים לאללה!"

2. שלב הגועל.

מסתבר שלעבור לגור במדינה אחרת זה לא קל כל כך אחרי הכל. ברוב המקרים אתה מוצא עצמך עובד בעבודה די מחורבנת עם שכר נמוך שהאיסלנדים העדיפו לוותר עליה. טיולים?! לא יצאת מהכפר כבר חודשיים ואם כן זה רק לסידורים. אתה גם לא צריך בכלל כסף כדי לצאת לבלות בסופ"שים, כי כשאתה כבר מצליח להגיע למרכז העיר, אתה מתבאס מההתנהגות של האיסלנדים אחרי שהם שתו כמה בירות במסיבות שלהם שמתחילות רק אחרי אחת בלילה. האיסלנדים שאתה עובד איתם מספרים בדיחות על זרים שעושות לך חשק להוריד להם כאפה. ברגע של אופטימיות, נתת את מספר הטלפון שלך לכולם, אבל כמעט אף אחד לא מתקשר אלייך בשביל לצאת או לעשות משהו מעניין, וכשהם כבר עושים את זה, כולם מדברים איסלנדית אחד עם השני ורק לעתים רחוקות מישהו טורח לתרגם בשבילך את השיחה. ות'כלס את מי זה מעניין מה הם מדברים בכלל….

עכשיו שאתה שומע את האיסלנדים מתרברבים על המדינה שלהם זה נשמע לך שקרי, מגעיל ולא הכי נעים. בכל פעם שאתה שומע מישהו אומר "הא?" אתה רוצה לשבור משהו. כאשר אתה פוגש זרים אחרים כמוך, אתה כבר לא יכול לחכות כדי לדבר איתם על כל המוזריות של האיסלנדים וכמה הם באופן כללי דפוקים. אתה ממש שונא בכל ליבך את חתיכת הסלע הנידחת ופרימיטיבית הזו שתקועה במחשכת ימי הביניים, אי שם בצפון האוקיינוס ​​האטלנטי.

ציטוט של איסלנדי משתלב: "נו טוב, מה אפשר לצפות מהם…איסלנדים ".

3. שלב ההתפכחות.

כאשר כבר נמאס לך ללעוג ולהשתלח בכל דבר איסלנדי ובכלל במדינה הזו שנתת לה כבר את הכינוי "חור", אתה מחליט בסופו של דבר לוותר ולהחליט לנסות ולעשות את המיטב, ולא חשוב אם האנשים האלה יקבלו אותך כאחד משלהם או לא. אתה מוצא את עצמך מגלה דברים קטנים שאתה אוהב באיסלנד שלא שמת לב אליהם קודם או שלא הערכת לפני. אם זה הסוכריות ליקוריץ המלוחות האלה שעושות לך בחילה אחרי שאתה אוכל כמה ברציפות, או איזה בית קפה שכוח אל שנראה כמו הסלון של הבית של סבתא שלך.

אתה כבר מתעניין בהיסטוריה של המקום הזה ולא רק באנקדוטות מתוך ספרי המטיילים. אתה מגלה כי לעתים יותר מדי קרובות אומרים לך, "האנשים האלה רק נראים קרים מאוד בהתחלה, אבל ברגע שאתה לומד להכיר אותם הם דווקא מאד חמים." אתה יודע שזה בולשיט. מה לעשות? אנשים שמתחילים קרים נשארים ככה. לאט לאט אתה מתחיל להתיידד באמת עם כמה איסלנדים ומגלה שדווקא יש לכם הרבה דברים במשותף.

וככה בלי שאתה שם לב, אם אתה שומע מישהו זר מלכלך על איסלנד אתה מרגיש דחף להגן על המדינה הזו, לא בגלל שאתה מאמין שזה גן עדן על פני אדמות אלא מפני שזה גם הבית שלך, ואתה מכיר כמה איסלנדים שבאמת אכפת לך מהם. והנה בלי לשים לב ממש כבר התחברת לסלע הזה שתקוע איפשהו באמצע הים ואתה כבר מחשיב את עצמך בר מזל לגור במדינה הכי שלווה בעולם עם הנוף הכי משגע ופנים עמוק אתה כבר יודע שזהו זה, מכאן אתה כבר לא זז.

ציטוט של איסלנדי מצוי: "Hvað segirðu gott?"

מבוסס על מאמר של Paul Fontaine שפורסם ב- Reykjavik Grapevine עם שינויים רלוונטים למהגר הישראלי.