אין כאן חלב וגם לא דבש. טוב יש כאן כמה פרות חולבות אבל זה לא חכמה. בימינו לא צריך את אלוהים בשביל להרים רפת. אם התנ"ך היה נכתב באיסלנד הפסוק היה וודאי אומר "ארץ זבת בריכות גיאותרמיות ואורות הצפון".

טוב יש גם מפלים, קרחונים, הרי געש אבל במיוחד בחורף שקר יש דברים שיותר זבים מאחרים, לפחות בעיני. אז החורף כבר בפתח וזה אומר שעונת ציד אורות הצפון כבר החלה. עוד הגזמה…לא ממש הולכים לצוד, כל מה שצריך לעשות זה לצאת החוצה ולהרים את הראש למעלה. אבל ציד נשמע הרבה יותר מרשים.

הכל דבש!

אחד הפינוקים של איסלנד זה זה טבילה בבריכות גיאותרמיות. זה נחמד בקיץ אך כיף במיוחד בימי החורף הקרים. לפני יומיים בהחלטה ספונטנית הכנו תרמוס קפה חם, כמה בירות פולניות נהדרות בטעם דבש (Łomża Honey beer) שנורא מזכירות בטעמן תֶּמֶד ויצאנו לדרך…

קרטוגרף חובב

באזור רייקיאוויק יש מספר בריכות גיאותרמיות במרחק של עד שעה נסיעה. בשנים האחרונות אני עמל על מיפוי הבריכות הגיאותרמיות באיסלנד וכל פעם אני שמח לגלות עוד בריכה נסתרת או שלולית של מים חמים שניתן לטבול בה. זהו הרגל חצי מגונה להשתדל לקנח את יום טיול בטבילה היכן שרק אפשר, כך שפרוייקט מיפוי הבריכות שאני עמל עליו יוצא בהחלט משתלם.

ויקינגים רגישים עושים לי את זה

ההחלטה הפעם נפלה על בריכת קרוסלוייג (Kroslaug) בעברית "הבריכה של הצלב". אתר טבילה נוצרי עם היסטוריה של 1000 שנה. הויקינגים הפחות אמיצים התלוננו שמקום הטבילה הרגיל שלהם באגם תינגוואלווטן קר מדי (באופן לא מפתיע) אז הם העדיפו לקבל את ישו לליבם עם מים חמים ונעימים ומי יודע אי אילו עוד פינוקים שהיו להם באותה תקופה. (תֶּמֶד?)

יצאנו לקראת 16:00 אחה"צ, תוך ידיעה שבסביבות 18:30 כבר נהיה חשוך. בערך שעה ורבע נסיעה דרך החלק הסלול של קאלדידאלור (Kaldidalur), הדרך ההררית הגבוהה והקצרה באיסלנד. זה תמיד מדהים אותי מחדש לעמוד משתהה מול קרחון עצום ולחשוב שלפני שעה הייתי עוד בבית!

בדרך לקרוסלוייג עשינו משחק ניחושים…האם יהיו שם עוד מבקרים או שכל המקום יעמוד לרשותינו? זה לא עבד משום ששנינו התעקשנו לנחש את אותו הדבר. הגענו ולא היה שם אף אחד 🙂

הוט אור נוט

החלפת בגדים נמרצת ברכב והליכה מהירה בבגדי ים בשביל קצר וחשוך בתוך חורשה קטנה…בטמפרטורה של 5 מעלות. קר..אבל סופו של הסבל ידוע מראש…כאב חד מפלח את העור הקר שבבת אחת סופג חום של 42 מעלות. יותר מדי חם…לגוף לוקח כמה דקות להתרגל.

הדליקו את האורות המופע מתחיל!

שעתיים וחצי אחרי, הגוף עוד לוהט משהייה ממושכת בסיר החם והקור בחוץ מרענן את הגוף והנשמה. חוזרים לרכב ונוסעים הביתה, הפעם לכיוון העיירה בורגרנס (Borgarnes).

החשיכה כבר מזמן השתלטה על האופק. מבעד לזגוגית החלון של האוטו, אני מבחין בבוהק ירקרק, בתחילה לא הייתי בטוח אם זה החזר האורות של בורגרנס מעננים נמוכים, אך עוד מבט יותר מעמיק הבחנתי שאלו אורות מרצדים. עצרנו את המכונית בצד ומופע אורות הצפון התחיל. בכל פעם שאני נתקל באורות הצפון, זה תמיד בא בהפתעה. ואז יש את הנסיונות הנואשים לנסות לצלם את הזוהר הצפוני באופן שיזכיר ולו במעט את מה שהעיניים רואות. גורנשיט! טלפון סלולרי בעל זגוגית מרוסקת הוא לא אלמנט אידיאלי למשימה אבל כאחד שסולד מכל דבר שגדול מדי בשביל להכנס לכיס, זה מה שיש ועם זה ננצח. כפי שניתן לראות יצא יחסית לא רע.