"מעטים הם אלו הנהנים לסבול" – אימרה ללא שם. בעלי העיניים החדות מבינכם ודאי הבחינו תוך כדי קריאת הנושא, שבעצם המונח "סוכריות סבל" חבויה סתירה פנימית קטנה אך בולטת.

סוכריות הרי הן, ממתק, שהוא בעצמו סוג של מגדנית, שהיא כשלעצמה אמורה להיות מתכון קטן לאושר דחוס לתוך פיסה קטנה של מזון, המתאימה בדיוק לפה. נו, אז אתם בטח שואלים את עצמכם – אז איך פותרים את הפרדוקס הזה? אני מודה שאין לי תשובות לכל דבר. בשביל זה תצטרכו כנראה לנסוע בעצמכם עד לאיסלנד.

אבל אם כבר מדברים על ענייני מזון. אוכל איסלנדי, הוא נושא כאוב כשלעצמו. נו טוב, לפחות עד שמתרגלים*. ממתקים, לעומת זאת, בעיני רבים זו תעלומה. מי שמבקר באיסלנד ונכנס לתחנת דלק או לאיזה סופרמרקט, עומד מול סטנד הסוכריות האימתני ומתפתה לקנות, עלול, לאחר מספר דוגמיות, לקבל את הרושם כי הממתקים נוצרו בכוונה תחילה לגרום לאוכלן סבל.

נתחיל בעובדה שהרבה סוגי ממתקים באיסלנד כלל לא מתוקים. (קחו דקה להרהורים) הם מלוחים, חמוצים, בטעם של חומרי ניקוי…מתוק? לא! אבל למרות הכל האיסלנדים מתים עליהם.

לאוהבי הליקריץ בינכם (מה שהיה ידוע פעם כסוכריות שׁוּשׁ) איסלנד היא גן עדן אמיתי, ליקריץ הוא הממתק הלאומי, תוכלו למצוא אותו בכל המינים, הגדלים והטעמים (הלא מתוקים).

הגירסה הנפוצה ביותר של הליקריץ הוא זה המכיל כמויות נכבדות של סלמיאק, שזה בעצם אמוניום כלוריד, בתחפושת של ממתק. או במילים אחרות, מדובר ב"סוכריה" שחורה, מלוחה שטעמה מזכיר יותר מכל חומר ניקוי ואם נדייק קצת יותר, אז חומר ניקוי מסוג אמוניה. מה ששוב מחזיר אותנו חזרה למשמעות המסתתרת מאחורי כותרת הפוסט.

אז ככה זה באיסלנד, מכל המוזריות (ולא חסר), אולי אחת המוזריות היותר מוזרות היא שכדי לפנק ילדים איסלנדים, כל מה שצריך לעשות זה לתת להם סוכריות שחורות, מלוחות בטעם של חומרי ניקוי. ותאמינו לי או לא, זה בדוק!

* אני דווקא מאד אוהב אוכל איסלנדי. וגם סוכריות סבל.