מדד הכבשה

עוד לפני המשבר הכלכלי של 2008 היו כמה סימנים במדיה האיסלנדית שהראו שמשהו באיסלנד עומד להשתבש. הסימן הראשון והבולט ביותר היה שפתאום שמתי לב שבכותרות העיתונים תמונות של כבשים התמעטו ובמקומם התחלתי לראות יותר ויותר תמונות של אנשים. זה הרי ידוע שאיפה שיש אנשים יש צרות.

לעומת העיתונות בארץ, העיתונות באיסלנד נחשבת למשעממת. נראה כאילו שום דבר לא קורה. אם אין איזו רעידת אדמה או הר געש שיוציא את העולם משלוותו, הכותרות הראשיות בעיתונים בדר"כ שמורות לכבשים. כשאני פותח את העיתון בבוקר, זה מרתק לחשוב שבמשך יום שלם הדבר הכי מסעיר שקרה באי הזה קשור איך שהוא בכבש. זה יכול להיות טלה שהלך לאיבוד בהרים או עדר כבשים בראשות תיש בלתי אחראי שהדרדרו מאיזה צוק אל מותם הטראגי. כל שנה קורות גם כמה תאונות דרכים שבהן מעורבות כבשים, נהג שאנן נוהג להנאתו כשלפתע הוא מוצא מולו כבשה חוצה את הכביש, אך מאוחר מדי לעצור….ובום! בסוף כמו תמיד זה מסתיים עם תמונה של כבש בעמוד הראשי של העיתון. לפעמים יש לי הרגשה שזו תמיד אותה הכבש, רק מזויות אחרות.

האיסלנדים חייבים הרבה לכבשים שלהם. הן מחממות אותן בחורף (הכוונה לצמר), מספקות להם בשר במשך השנה גם דואגות למלא את כותרות העיתונים במקום ששום דבר מעניין אחר לא קורה.

יום בהיר אחד בשנת 2008 הגיע המשבר הכלכלי הגדול והכל השתנה. איך זה קרה? מי אשם? איך יוצאים מזה? למי אכפת?! אותי רק מעניין שיחזירו את הכבשים לעיתונים!

בעבר רק הצצה חטופה בכותרת העיתון היתה מספיקה כדי להבין שכלום לא קרה, הכל בסדר, הכבש שם אפשר להמשיך את היום בשלווה. היום, תביטו על כותרת העיתון ותראו את פלוני ואלמוני, כולם נראים כאלה איסלנדים, עם שמות משונים ומבהילים.

וככה פתאום הבנתי שכדי להבין באמת את המצב באיסלנד, צריך לעקוב אחר מדד הכבשה. ככל שיש יותר כבשים בעיתונים כך המצב יותר טוב, עניין של סטטיסטיקה פשוטה. עכשיו אנחנו כבר בשנת 2011 ובאמת אפשר לשים לב למגמת עלייה בכמות הכבשים בעיתונים ובמדיה בכלל. נראה שמישהו כאן בפוליטיקה בכל זאת עושה את העבודה.

במחשבה לאחור זה גם לא מפתיע מדוע איסלנד וניו זילנד מתחרות בינהם בתואר המדינה השלווה. עכשיו התמונה ברורה, זה הכל בגלל הכבשים! גם הניו-זילנדים הבינו את המשוואה, אם יש כבשים – אין פיגועים. הנה זה עובד, עובדה. ניו זילנד לא מכבר עקפה את איסלנד והיא עכשיו המדינה השלווה.

עלתה פעם בדעתי מחשבה על ניסוי מרתק. במשך חודש ימים להחליף בכל העיתונים במזרח התיכון את תמונות האנשים בתמונות של כבשים. כך במשך חודש שלם על האג'נדה תעמוד כבש אחת תמימה או אולי עדר שלם, מה זה חשוב, העיקר הכוונה. יש לי הרגשה שאם נעזוב לכמה ימים את האנשים בצד ונפסיק לחשוב לרגע על טיפוסים כמו קצב, אסד, נסראללה ואובמה, בסוף יבוא שלום, ואם לא…
לפחות יש סיכוי שזה יביא קצת שלווה.

תגובה אחת על הפוסט “מדד הכבשה

  1. שלום גיא

    איזה כיף לחשוב על מדינה שהכבשים ממלאים בה את הכותרות הראשיות…

    כישראלים, אנו נושמים לרווחה כשיש יום שבו הכותרות הראשיות קשורות למדינה אחרת (כמו היום – באסון ביפן).
    לפני שנתיים כשהייתי בסקנדינביה, נדהמתי לראות את הכותרת הראשית בעיתון הנפוץ ביותר בנורבגיה (לא זוכר את שמו המסובך…), עוסקת ביום הולדת 80 לראש עיר ותיק של אחת הערים המרכזיות שם. "איזה כיף להם" חשבתי אז.

    עד שפעם אחת דעתי השתנתה.

    כשהיינו באיסלנד בקיץ האחרון, בהיותנו תרמילאים עם אוהל טוב, לא הזמנו מקום לינה מראש. בשום מקום הדבר לא היווה בעיה, למעט ביום שישי. מכיוון שאנו שומרי שבת, חיפשנו מקום לעשות בו את השבת ובגלל זמן יציאת השבת המאוחר (1:30 בלילה ביולי) נאלצנו לקחת חדר ליומיים. איתרע מזלנו ונתקענו באיזור סקפטפל וכל המקומות היו תפוסים.
    החלטנו להרחיק לכיוון הופן ולחפש חדר פנוי, אך הכל הכל היה תפוס. היינו כמעט כלאחר יאוש. לבסוף, כ-40 ק"מ לפני הופן, מצאנו חווה שוממת שרק 2 משפחות גרים שם והיו להם כמה חדרי אירוח פנויים.
    היה כבר יום שישי בערב ולא נותר לנו עוד זמן לחפש, כך שבלית ברירה נשארנו שם לשבת. במשך כ-36 שעות, כמעט ולא ראינו נפש חיה. רק אנחנו, ההרים החשופים, דשא אין-סופי, ערפל וגשם שלא פסק מיום שישי ועד יום ראשון, חוף ים שחור באופק והבחורה הבלונדית בקבלה. אה ושכחתי, כביש מס' 1 באיזור זה, שגם ביולי לא עוברים שם יותר מדי מכוניות.
    הפסטורליה היתה מושלמת, השקט היה מוחלט, אך היתה זו הפעם היחידה שתגעגענו לצפיפות, לאנשים, לאקשן וללחץ של ארץ הקודש…

    אז אולי יש גם משהו טוב בכך שאין כבשים בכותרות באיסלנד?

    נהנה מכתיבתך כתמיד

    יצחק

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *