המוזה של הפיורדים המערביים

הפיורדים המערביים של איסלנד זה אזור מעורר השראה. המקומיים מכנים את המקום "הראש של המפלצת", הם טוענים שככה זה נראה על המפה, לי זה יותר נראה כמו "הזנב של המפלצת" אבל כנראה זו שאלה של השקפה.

מטיילים רבים פוסחים על חלק זה של איסלנד, מפאת קוצר זמן ובעיקר משום שהוא לא על כביש מספר אחד (כביש טבעתי המקיף את האי). יש כאלה המגיעים לאזור בדיוק מאותה סיבה, הוא לא נמצא על המסלול הראשי והוא אחד המקומות האחרונים בעולם המערבי שבו אפשר להרגיש בקצה העולם.

השראה בפיורדים המערביים
השראה בפיורדים המערביים

אני כותב דברים אלה בשעה שאני נמצא בעיירה סודאוויק, בפיורדים המערביים. עיירה קטנה ומקסימה המשקיפה על פיורד עם הרים מושלגים ברקע. בכל פעם שאני מגיע לאזור אוחזת בי התרגשות מחודשת. אפשר להגיד שהמקום מהלך עליי קסם. אחת הדברים הבולטים ששמתי לב כשהגעתי לכאן בפעם הראשונה, היא רמת היצירתיות והאנרגיה בקרב המקומיים. על אף מיעוט התושבים נראה שהאנשים במקום מנסים להפיק את המקסימום ממה שיש, ושלא תבינו אותי לא נכון, רק הטבע כמו שהוא, לדעתי, בהחלט מספיק. אבל מסתבר שיש מעל המקום הזה מוזה המרחפת מעל האנשים ומדביקה אותם בהשראה.

פעם, לא לפני יותר מדי זמן, הפיורדים המערביים היו האזור המדכא של איסלנד. אזור ספר, שכוח אל שמבוסס כמעט באופן בלעדי על ענף הדייג. כאשר נכנסו לכאן החברות הגדולות והשתלטו על מכסות הדיג, הדבר הביא לכמעט הרס תעשיית הדייג המקומית. אנשים החלו לנדוד למקומות אחרים, בעיקר לרייקיאוויק שם התנופה הכלכלית היתה בעיצומה. ואם זה לא הספיק, אז האזור עבר עוד כמה טראומות, כמו שתי מפולות שלגים הרסניות, שהחריבו עיירות שלמות, סודאוויק (Súðavík) ופלאטריי (Flateyri) שאח"כ הוקמו מחדש לא רחוק ממיקומן המקורי. מצבות זיכרון במרכז הישובים הם תזכורת דוממת לטרגדיה שקרתה במקום והפילה על איסלנד כולה אבל כבד.

מי שמטייל באזור קרוב לוודאי לא ירגיש דבר ממה שתארתי עד כה, מלבד עוצמתו של הטבע ואווירת ההשראה המרחפת באוויר. היכן שלא ביקרתי ראיתי אנשים אופטימיים ויצירתיים שמנסים להפיק את המיטב ממה שיש. אנשים שבעבר עברו לרייקיאוויק חוזרים חזרה לאחר שגילו מחדש את הפוטנציאל של המקום. כיום המקום שוקק מוזיאונים מיוחדים כמו מוזיאון הכישוף בהולמאוויק (Hólmavík), בתי קפה מקסימים, מאפיות ומסעדות טובות ומה שהרשים אותי במיוחד היא הרמה הגבוהה שלהם ומידת הכנסת האורחים של המקומיים.

כדורגל בוץ

אני בהחלט יכול להעיד ממקור ראשון כי ביקור בפיורדים המערביים עם ההרים המרהיבים, הפיורדים עמוקים והשלווה הבלתי נתפסת, היא חוויה מעוררת השראה גם לכאלה שהשאירו או שכחו את המוזה שלהם בבית.

אחת הדוגמאות היותר צבעוניות לפעילות מעוררת השראה, הוא טורניר כדורגל בוץ המתקיים כל שנה באיספיורדור (Ísafjordur). קבוצות קבוצות של מתמודדים, נשים וגברים נלחמים, בועטים ומנסים להבקיע גולים בלתי אפשריים בזירות כדורגל\האבקות מלאות בוץ. תוסיפו לזה כמויות אלכוהול שיכולות למוטט אפילו סוסים איסלנדיים והתוצאה בהחלט משובבת לב. מומלץ!

השאר תגובה