משחק מקדים עם הר געש

מאז שעברתי לגור באיסלנד התחלתי לטפס על הרים. טוב, אין ממש משהו אחר לטפס עליו. עצים, אין. הרים במובן מסויים הרים הם כמו בני אדם, לכל הר יש את האישיות שלו והנוף היחודי רק לו, ממש כמו אופי. אולי ההבדל הכי גדול הוא בינהם הוא שבני האדם לא כל כך אוהבים שמטפסים עליהם. אבל אני אוהב לטפס על הרים, ובכל הזדמנות אני נכנע לאתגר ולהרגשה של התרוממות הרוח במאמץ להגיע לפיסגה. אפילו אם בסך הכל מדובר על גבעה בגובה מאתיים מטר…

אם להשתמש במטאפורה מחיי היום יום (של חלק מאיתנו), אז טיפוס הרים היא חוויה שמאוד מזכירה סקס מזדמן, והר הגעש שאני הולך לספר עליו הוא אחד כזה שאם הוא מזדמן לפנייך לא תרצה לפספס אותו. הר הגעש סנייפלסיוקול , במערב איסלנד הוא דוגמה מצויינת מדוע גם החיים באיסלנד השלווה, הם לא לגמרי נטולי סכנה.

סנייפלסיוקול

סנייפלסיוקול

לחיים מתחת להר געש פעיל יש השלכות מסויימות על הנפש. הנוכחות שלו סביבך ממש נכנסת לנשמה ולא מרפה את המחשבה. אתה יודע שהוא עלול להתפרץ בכל רגע.  אך עם הזמן אין ברירה ואתה להתרגל לנוכחות שלו שם ובד בבד מאמץ  אורך חיים של התעלמות מכוונת. פחות או יותר כמו לקחת את הצ'אנס בלקיים יחסי מין עם אדם זר בלי להשתמש באמצעי הגנה. מצד אחד אתה יודע שזה שם, בלתי צפוי ונורא מסוכן. מצד שני, אתה דוחק את הידע הזה לאיזו פינה בראש ומשכנע את עצמך ברמת המודע לפחות ש"לי זה לא יקרה".

אם נמשיך במטאפורות, אז לחיות מתחת להר געש חתיך כמו סנייפלסיוקול, מקביל פחות או יותר לחיים כגבר יחיד בקומונה שמורכבת ממלכות יופי בביקיני. איך שלא תסתכלו על זה, קשה מאד להתאפק. ואכן, עד לא מזמן התאפקתי…

לקח לי שנתיים של משחק מקדים. טיולים סביב, אפילו עלייה עד חצי הגובה, אבל אף פעם לא הגעתי ממש עד הסוף. תמיד היתה בעיה אחרת שחסמה את דרכי. המכשול הגדול ביותר היה מזג האויר. מעל הקרחון מזג האויר לא יציב ובדר"כ מעונן. כל שנה נפתח חלון ההזדמנויות צר וביום שבת האחרון זה סוף סוף קרה. הפציעה שסבלתי ממנה בברך כמעט עברה, השמיים נצבעו כחול והרוח שבדר"כ נושבת בעצבנות יתרה, החליטה לקחת הפסקה.

לקחתי את הרכב ויצאתי לכיוון ההר. דרך עפר ההררית מתפתלת עד למרגלות הקרחון. בקצה נמצא מגרש חנייה קטן לתיירים שבאים לכבוש את ההר על חתולי שלג. פיסגתו של סנייפלסיוקול מגיעה לגובה של 1446 מטר וההליכה לפיסגה ממגרש החנייה לוקחת בערך שלוש שעות. הנוף בדרך מרהיב אך ההליכה בנעליים מתבוססות בשלג וגרביים נרטבות, לא הכי נעימה. לא קל לצעוד על גבי קרחון במצב של גסיסה. כדור הארץ מתחמם והראשונים שסובלים הם הקרחונים, שמצטמצמים ולאט לאט נעלמים, כמו דינוזאורים הם נכחדים. רחש של נהרות שזורמים תחת הקרחון מסגירים את מצב ההמסה המתקדם וסדקים עמוקים בקרח לאורך הדרך, מתריעים מטיילים לא לסטות יותר מדי מהשביל שמשמש את חתולי השלג. המסע לבטן האדמה בסיפרו של ז'ול ורן התחיל אומנם פה, אבל אני לא בטוח שיש מישהו שעד כדי כך רוצה קיצור דרך.

הדרך למעלה יפה והמראה הנשקף מהפיסגה מרהיב. חצי אי סנייפלסנס נפרש מול העיניים מצד אחד ומצד שני ניתן לראות עד ההרים המקיפים את רייקיאוויק, הבירה.

חצי האי סנייפלסנס

חצי האי סנייפלסנס

לפני כמה חודשים, בעקבות התפרצות הר געש אייפיאטלאיוקול בדרום איסלנד, אותה התפרצות שהשביתה את אירופה, הגיע לאיסלנד צוות של התוכנית "עובדה" מערוץ 2. תוך כדי נסיעה ברכב עם הכתב בן שני, סיפרתי לו שגם אני גר מתחת להר געש לא פחות אימתני מאייפיאטלאיוקול ואז הוא שאל אותי. "תגיד, איך זה לגור מתחת להר געש?" עניתי לו: "זה נחמד. אני רק מקווה שאם יקרה משהו נקבל את ההודעה בזמן." האמת, שלא אמת דיברתי. אם יקרה משהו, אני לא מתכוון ללכת לשום מקום. מקסימום העלה על גבעה סמוכה ואתבונן בתצוגת זיקוקי דינור הכי מרשימה על הפלאנטה.

5 תגובות על הפוסט “משחק מקדים עם הר געש

  1. פוסט מעניין, אפשר לצטט כמה משפטים ממנו באתר שלי בתוספת של קישור חזרה אליכם??
    נ.ב
    חג שמח ושנה טובה לכוולם

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *