איסלנדיה

תשעה וחצי ימים של שיכרון חושים (שם גנוב)
הסאגה האיסלנדית- ארץ בראשית.

הדיאלוג הנמשך כבר מעל לאלף שנה בין הטבע לאדם באיסלנד מאופיין בכבוד הדדי. הטבע מציב תנאים, והאדם מקפיד לשמור עליהם. זו הסיבה, ככל הנראה, לתחושה שלנו שביקרנו בארץ בראשית.

עוד באמצע המסע לאי הצפוני, 60 ק״מ מהחוג הארקטי, בעודנו מנסות ללא הצלחה לסגור את פינו הפעור מתדהמה המסרבת להוריד ווליום לנוכח נפלאות הטבע, עוד באמצע המסע אמרתי לעמית בת דודתי וחברתנו למסע שאני מתגעגעת.
מתגעגעת? שאלה, מתגעגעת.
ראשית, יודעת שלא אחזור. איכשהו איסלנד היא פעם בחיים.
שנית, תשעה וחצי ימים של נפלאות הבריאה במלוא מושלמותן, של יופי בסיסי בלא התערבות איפור יד אדם, תרבות של שמירת האוצר הזה מעוררת השתאות, ובה בעת, צניעות ושפל רוח דל הדרים פה מול העושר הגדול הזה.
ושלישית, קר פה באוגוסט. כמה כיף שקר פה. (להוציא הפעם ההיא שהקור הצליף בפנינו כמו עשרות סכיני גילוח ונאלצנו לוותר על ביקור בסלע השחור הגדול. נו שוין).

Strut_12

גיא גוטרימן, מתכנן הטיול הנהדר שלנו, אומר כי ביקור באיסלנד הוא כמו ביקור בפלנטה אחרת מבלי לעזוב את האטמוספירה. מדויק לגמרי. משהו מאוד ראשוני פה, ומאוד מאוד שונה מכל מה שראינו ואולי גם מה שנראה. אפילו העננים פה אחרים. או שהם משקיפים מלמעלה כפלומת הכבשים המקומיות, או שהם נושקים לים, או שהם מכסים במיסתורין של סרטי אימה את ההרים מכוסי השלג.
בכלל נדמה פה שנכנסנו למטבח באמצע העבודה. הטבע פה עדיין באמצע הבישול. הלוחות הטקטוניים עדיין בתהליך היפרדות מה שמגדיל את שטחה של איסלנד בכמה סנטימטרים מדי שנה.

האיסלנדים הם אנשים גדולים, חסונים ובריאים, וזה כולל דיילות בעלות מימדים נדיבים לגובה ולרוחב, אבל מספרם זעום (320,000 בסך הכול) והם מפוזרים על שטח עצום, פי 5 משטחה של מדינת ישראל, כך שהם בלתי מורגשים בעליל. בשדה התעופה, בהלוך הם מוותרים על ביקורת דרכונים, בחזור נתקלים באדם הראשון רק כשמניחים חפצינו במסוע לשם בידוק. עד השלב הזה הכול היה מול מכונות. אולי בשם מחסור בכוח אדם אולי בשם היותם מתקדמים מאוד טכנולוגית וגם פטורים מאבטלה סמויה.

אנשי ספר האיסלנדים, אבל גם מאמינים בסאגות, במיתוסים על שדים ופיות וטרולים.

בבירה רייקיאוויק חיים מעל מאה אלף איש, כ-60% מתושבי איסלנד. בעיר השנייה בגודלה אחריה כבר חיים פחות מעשרים אלף. השאר חיים בעיירות קטנות וגם בבדידות מוחלטת. בתיהם זרוקים באמצע שום מקום כמו קוביות לגו צבעוניות. לכו לראות את הסרט האיסלנדי ׳איילים׳ המציג בימים אלה בבתי הקולנוע. הוא נותן מושג מוקצן אמנם, אבל מושג על החיים פה.

רואים פה עשרות קבוצות קטנות של סוסים איסלנדים יפי תואר ואציליים מלחכים בנחת ארוחותיהם באחו, עדרים של כבשים שמנמנות שהסוודרים האופייניים שסורגים מצמרן נמכרים במחירים מופקעים, ציפורים, המון ציפורים הנוהגות להגיע לכאן בקיץ (גם להן לא מתחשק להזיע), וממהרות לנטוש בלי נקיפות מצפון כבר באמצע אוגוסט.
אין לילה בקיץ ואין יום בחורף. אומרים שמדכא בחורף.
אומרת שמשמח בקיץ.
אין שעות פתיחה לטבע. אין גובים דמי כניסה, אין גובים דמי חנייה. הטבע שייך לכל החיים בו, להולכים על ארבע, לשוחים, ולבני האדם. אולי אפילו בסדר הזה.
אין בכלל נוכחות של הממונים. לא פקחי שמורות הטבע, לא שוטרים. אפילו אין לאיסלנדים צבא. לפעמים נדמה לנו שמדובר בהפקרות, לאפשר כך להתקרב למפל שוצף וקוצף, לגשת עד לקצה צוק גבוה, לטפס כל כך גבוה בערוץ הנחל הצר והתלול – אבל סומכים פה על המטיילים שהקוד הפנימי שלהם ינחה אותם. לא צריך גדר או שלט – הם יפריעו להנאה ויצרמו להרמוניה של הטבע. יוצאים מן הכלל האתרים של הפעילות הגיאו-תרמית בטמפרטורת מים שנושקת לרתיחה.
כשהיינו במפל אדיר עוצמה ומימדים כזה, חשבתי לרגע על הדימיון למפלי הניאגרה. אלה הפכו במהלך השנים דומים לקוף בגן חיות. מסתכלים עליו מרחוק, לא מתאפשר מגע בלתי אמצעי, והם כלואים בתוך מסחרה בלתי נגמרת שממאיסה עלינו את הביקור וכמעט שמסתירה ומשכיחה את המפלים.
פה אי אפשר אפילו לקבל כוס תה כשצמאים למשהו חם. איפה גזלן כשצריך אותו? מתקרבים למפלים למרחק נגיעה ואין מי שיגיד שאסור.

באיסלנד אין לטבע יחסי ציבור. כמעט שומרים עליו בסוד. אולי זו הסיבה שמעטים יחסית מגיעים אליה (יחסית, מיליון הגיעו רק בשנה שעברה, פי שלושה ממספר התושבים),אך בני המזל זוכים למנה גדושה של השתאות, ויופי וחוויה פיסית ונפשית המגביהה אותם קצת למעלה לפני שינחתו סופית בלחות התל-אביבית.
יש באיסלנד כביש אחד המקיף את כל האי, וקוראים לו כביש אחד. שני מסלולים צרים, אין שוליים, אין מפרצים לעצור. לפעמים אין ברירה וצריך לצלם תוך כדי נסיעה.
מדי פעם תצא מכביש אחד דרך, על פי רוב דרך עפר או דרך שנסללה זה לא מכבר. כשנוסעים בדרך זו (ואנחנו נסענו בה 1,900 ק״מ) רואים את כל מתנות הטבע:
עשרות אלפים (לא גוזמה) של מפלים, רובם דקיקים וגבוהים עד מאוד, מיעוטם כבירים וגורמים לך לפלוט את הקלישאה הלעוסה: אחד כזה בארץ היה מסדר אותנו.. רואים את הים הצבוע כחול עמוק, את שלל האגמים (לא פלא שהמים פה בחינם), את הפיורדים, את בריכות הבוץ המבעבע, את הפעילות הגיאו-תרמית הנמשכת ברציפות כבר מאות אלפי שנים.
אם יש מזל לא נקלעים לפעילות וולקנית אימתנית, אבל היא בהחלט רוחשת בוחשת ברקע כל הזמן. היקפנו את האי סביב סביב מרייקיאויק הבירה דרומה, מזרחה, צפונה וחזרה מערבה להקפה שלמה. מדי יום חזינו בארבעה או חמישה פלאי טבע, כולם מקוריים, מעוררי השתאות ומדגישים גדלותו לעומת קטנותנו.
ישנו במלונות שני כוכבים, כולם היו נקיים, נוחים, מסבירי פנים וצנועים להפליא. הארוחות שהוגשו היו טעימות, אסתטיות וניכר שבושלו בידי טבחים ולא שפים. דגים. הרבה דגים. לא פלא. הדיג מהווה 70% מהתוצר הלאומי. על בשר כריש רקוב שהיה קבור חודשים עמוק בחול דילגנו אף שעל המנה הזאת גאוות המקומיים. המלצרית שהגישה האוכל גם רצה מדי פעם לקבלה לקבל פני האורחים החדשים. הארכיטקטורה האיסלנדית אולטרה מודרנית ופרקטית. הכנסיות כולן בנויות בצורות משונות ובמבנים מורכבים אבל סולידיות שלא לומר סגפניות בתוכן. לא בטוחה שהאפיפיור היה שבע רצון מהן. האיסלנדים, אגב, קיבלו על עצמם את הנצרות בהכנעה וללא שפיכות דמים בתוך זמן קצר. מפל האלים, כך מסופר, הוא המפל אליו השליך שליטה של איסלנד (בה הוקם הפרלמנט הראשון בעולם בשנת 930) את כל האלילים בהם האמינו המקומיים עד אז. מפל גדול, יש לומר.
כל ניסיון לפצח את הגיית השמות, שלא לומר זכירתם, נידון מראש לכישלון. ספרנו ומדדנו. כל שם מונה בממוצע 17 אותיות. דוגמאות?
גרונדורפיורדור, לוייארוואטן, סנייפלסיוקול, גריוטגיאה, סליאלאנדפוס וכך הלאה.

ניסינו לקלוט כמה מהם, אבל אפילו ירון, המפליא בכל שפה לאמץ כמה משפטים ולטעת את הרושם הכוזב כאילו הוא שוחה בשפה- לא הצליח ללמוד דבר מלבד ׳טק׳- תודה.
האנשים כאן נחמדים במובן הכל כך טוב של המילה. נכנסנו בשדה לקנות מגנט למקרר, שלא נגיד שלא קנינו כלום באיסלנד (אי אפשר לקנות כלום, גם כי הסוודרים חמים מדי ללבנט, וגם כי יקר פה רצח). נותרו לנו בכיסנו המון מטבעות. אין בעיה, אמרה המוכרת, תנו לי את כל המטבעות, אספור אותם ואת השאר תשלימו איך שתרצו.
תחנת ׳הרץ׳ הייתה סגורה בשלוש בבוקר, נכנסנו לתחנת ׳יורופקאר׳ והבחור יצא החוצה ולא שקט עד שהביא אותנו לתיבת השארת המפתחות. ועוד כהנה וכהנה דוגמאות. נחמדים מהסוג שאוהב אדם, נותן כי נותן, מסייע כי זה מובן מאליו,ומכבד כבוד בסיסי לא כי יש חוק כזה.
יש להם לאיסלנדים רק שם אחד. אייריקסון למשל הוא הבן (סון) של אייריק, ולאורהטוטר היא הבת של לאורה. רואים את זה היטב על המצבות שלהם.
בבית הקפה בשדה בדרך חזרה היה ׳בופה׳ ארוחת בוקר. תמלאו כמה פעמים שאתם רוצים, אמרו.
איפה עוד?
צעדנו כברת דרך רק כדי לבקר את כלבי הים הרבוצים להם בסטלנות ובאדישות לאנשים שהתקרבו אליהם. שלט קטן על הכביש רומז על היותם שם. תרצו- תצעדו על אבנים חלקלקות כל הדרך לראותם, תרצו- תמשיכו לנסוע. כולם יודעים מה מותר ומה אסור. באחד האתרים הגיאו-תרמים מכרו עגבניות הגדלות על המינרלים שם. העמידו סוכה, הניחו בה העגבניות, שלט על מחירן וקופת מתכת קטנה. זהו. קנו ושלמו. כל כך מובן מאליו שלא ברור למה זה לא מובן מאליו. פלא של הטבע.
יש הרמוניה שלא לומר סימביוזה בין האדם לטבע. מדי פעם מוחא הטבע כפיים לאדם, אם בצורה מיוחדת של קרחון, אם במפל חדש ואם בקשת בענן.
במסגרת הפלא של הטבע נמצא גם גייזר. שם פרטי. הפך להיות שם גנרי לכל הגייזרים האחרים, אבל הוא היה קודם. כמו הטיטול, כמו הארטיק, כמו הפריג׳ידר. רק שם כן היה חבל דק שהקיף אותו. בכל זאת הילדים מסתובבים שם..
געגוע. כבר אמרנו. לצמחייה המיוחדת הצומחת על אבני הלבה ומרגישה כמו שטיח מקיר לקיר עמוק, לפאפין, הציפור הלאומית האיסלנדית שהצלחנו אחרי מאמצים מרוכזים לראותה, לשחפים העפים ללא מזח ועוצרים לקינון בצוק סלע המחולק תאים תאים, אחד לכל שחף, לקניונים נטולי זארה, לשמש שאינה שוקעת, למפלים האימתניים, למכתשי הטורקיז, לפרחים האנדמים לאי, לשבילים הייחודיים ליעדים המפתיעים, לשיט המדהים בין הקרחונים התכלכלים, לשיט בעקבות הציפורים במהלכו שלו אנשי הצוות מהמים צדפות ענק, פתחו אותן וחילקו לחברים הצוהלים (מיותר לציין שעמית ואני כמעט התעלפנו כשראינו את ירון וזאביק זוללים את תוכן הצדפות בהנאה בלתי מוסתרת) וכמובן כמובן- ללגונה הכחולה, הבריכה הטבעית אולי הגדולה בעולם, בה טובלים תחת כיפת השמים בטמפרטורה של 40 מעלות
כשבחוץ 10 מעלות בקיץ. אדים של המים, עננים נמוכים, ופרצופים שנמרחו בבוץ מינרלי לבן מגיחים מבין האדים יוצרים את הרושם שהתפרצנו להסרטת סרט אימה. ירד עלינו גשם וזה היה נעים ביותר. לא בטוחה איך זה כשבחוץ מינוס מעלות ויורד שלג. הבריכה, שהיא למעשה מי ים עשירים במינרלים טבעיים המחוממים באמצעות אנרגיה גיאותרמית, בכלל נוצרה במקרה כתוצאת לוואי של תחנת הכוח הסמוכה. בקיצור, לא פלא שהכדורגלנים שלהם הגיעו לרבע הגמר.
הגענו לאי עם חברת התעופה שלהם הקרויה WOW. שם מוצלח במיוחד גם לנוכח היותה חברה נהדרת וגם לאור מספר הפעמים שפלטנו את המילה הזאת, בהיעדר אחרת הולמת יותר, במהלך הטיול.
והשאר יסופר באלבומי איסלנד. ירון צילם אותי באייפון הפעם, עובדה שיש לה שתי תוצאות: ראשית, הוכחה שאכן הייתי שם, ושנית, אין שום גבול לתנוחות הצילום האפשריות.
מלכה מהולל

מה הגודל של איסלנד?

מה הגודל של איסלנד? מבחינת שטח מדובר 103,000 קמ"ר שזה בערך פי חמש משטח מדינת ישראל שעל פי גוגל הוא 20,770 קמ"ר. העיתון האינטרנטי Iceland Monitor פרסם כתבה בו הוא משווה את גדולה של איסלנד למדינות אחרות בעולם וחשבתי שזה יהיה מעניין לעשות השוואה בין שתי המדינות. להמשיך לקרוא

רייקיאוויק עד ויק – טיול חורף בדרום איסלנד

קור, שלג, נופי חורף קפואים. איסלנד חורפית היא לדעתי איסלנד במיטבה. ההתחברות לטבע האיסלנדי בתקופת החורף הארוכה היא טוטאלית, בכל פעם שאני יוצא לדרך לטיול בין ההרים המושלגים, הרוחות והמפלים אני נפעם מיופיו הטהור של הטבע וגם מהסיבולת של המתיישבים הראשונים שעמדו חזקים מול טבע עוצמתי עם כלי כה מעטים להתמודדות. חזק מול חלשים הטבע עמד מולם והם יכלו לו. כיום המצב השתפר, אך באיסלנד כמו באיסלנד, לטבע יש את המילה האחרונה. להמשיך לקרוא

טיפים שיוזילו לכם עלויות בהזמנת מלון

11 טיפים להוזלת עלויות בהזמנת מלון

בין אם מדובר בחופשת החגים הקרובה, ובין אם סתם מתחשק לכם איזה נופש ספונטני זה אף עם לא מזיק לנסות ולהוזיל בעלויות הלינה, הרי מדובר בחלק גדול מתקציב החופשה שלנו.

למצוא את התעריף הטוב ביותר ללינה יכול לקחת לפעמים יותר מידי זמן, מה שהופך את החיפוש למשימה לא פשוטה! מתכננים לבצע הזמנת מלון בקרוב? הנה כמה טיפים שימושיים שיעזרו לכם להוזיל את עלויות בפעם הבאה שאתם מזמינים מלון. לגזור ולשמור. להמשיך לקרוא

טיול למפל ברוארפוס (Brúarfoss)

תיאור הביקור במפל ברוארפוס (Brúarfoss) אחת מפינות החמד הנסתרות של איסלנד…ויש המון כאלה!

בתור חובב טיולים מושבע, איסלנד זה גן עדן למטיילים וחובבי טבע. ארץ של אין ספור מפלים, קרחונים והרי געש. איסלנד מלא ופינות חמד נסתרות, רחוקות מהעין ומחכות שמישהו יגלה אותן.  להמשיך לקרוא

טיול חברים ולוויתנים באיסלנד הקסומה

קבוצה של חברים מישראל החליטה לציין 40 שנים של חברות אמיצה וארוכת שנים בטיול לאחד המקומות הקסומים ביותר עלי אדמות. בין תבליטי הנוף הוולקני ולילות הקיץ המוארים, החברים בחרו בפעילות בלתי נשכחת נוספת – שיט לצד לווייתנים. הנה הצצה נדירה להרפתקה המופלאה.  להמשיך לקרוא

ספא פונטנה – Fontana

ספא פונטנה בלוייגארוואטן (Laugarvatn) הוא תחנת עצירה מומלצת להתרעננות בעת ביקור באזור מעגל הזהב. העיירה לוייגארווטן נמצאת על שפת אגם בעל אותו שם לא רחוק מגייזר. מתחת לאגם יש מעיינות חמים טבעיים שמאז ימי קדם שימשו את המקומיים לרחצה. ספא פונטנה מנצל מאגרי מים חמים טבעיים אלו למילוי הבריכות וחימום הסאונות. הנוף של האגם מהבריכה מרהיב, ההנאה מובטחת! המרחק מרייקיאוויק 93 ק"מ.  להמשיך לקרוא

חורף איסלנדי. קר בחוץ, חם בפנים.

הצפון הארקטי הוא אחד המקומות הקסומים בעולם. תופעות טבע יחודיות מושכות מטיילים לצפון הרחוק כל השנה. יצא לי לפגוש כבר כמה אנשים שאחד מהסעיפים ב-Bucket List שלהם (משימות שצריך להספיק לפני המוות) זה לסמן "וי" על האורורה בוראליס, אותה תופעת טבע יחודית לצפון הרחוק. תוסיפו לזה את הלבן הממכר של השלג, מפלי מים קפואים שגם טובי הפסלים לא יכלו להמציא ממוחם רווי היצירתיות. אין ספק שלחורף יש סקס אפיל, והוא מהלך קסם במיוחד על מורגלי השרב והאובך.  להמשיך לקרוא

היום הכי קצר בשנה

ה-21 לדצמבר הוא היום הכי קצר בשנה. יום זה נקרא (Winter Solstice), בעברית, יום ההיפוך הצפוני. בתאריך זה השמש נמצאת במרחק הרב ביותר מהקוטב הצפוני. וכפי שהתרשים למטה מדגים, הקוטב הצפוני מוטה כנגד השמש שאינה עוברת בהרבה את קו האופק באזור חוג הקטוב הצפוני בתקופה זו. לעומת זאת, עומת הקוטב הדרומי המופנה כלפי השמש מקבל כמעט 24 שעות אור ביממה.

להמשיך לקרוא

ריקייאוויק הבירה הכלכלית החדשה של אירופה?

וואו כל כך הרבה דברים השתנו באיסלנד בשנים האחרונות שאני לא יודע מאיפה להתחיל…המשבר הכלכלי של 2008 נראה כמו זיכרון רחוק. ממשלות קמו ונפלו, ועבור אלה שנפגעו קשה ממפולת הבנקים הרבה לא השתנה. החובות נשארו והבטחות הפוליטיקאים נותרו רק כמילים פורחות באויר. המשכנתא חונקת, המחירים עולים והמשכורת… להמשיך לקרוא